האינסטינקט הראשוני הוא לנסות לבטל את השליחה ולוודא שהקובץ לא נפתח. אלא שמבחינת החוק, אירוע אבטחת מידע לא מתחיל רק ברגע החשיפה. עצם המסירה ומתן הגישה כבר מוגדרים כ"עיבוד מידע" ומחייבים תגובה מיידית.
עצם השליחה היא קריאת ההשכמה. מה שנחשף בפועל, יקבע את סיווג האירוע ואת דרך הטיפול בו.
כדי לאמוד את גודל האירוע ולבחון דיווח לרשות יש לוודא:
- מה היה בגוף המייל, והאם צורף מסמך?
- מה סוג המידע ובכמה אנשים הוא נוגע?
- מי קיבל אותו? אדם זר, לקוח אחר, ספק או קולגה?
- האם נשלח קובץ/קישור הדורש הזדהות, מוצפן או מוגן בסיסמה?
- האם הנמען הצליח בפועל לפתוח, להוריד או להעביר את המידע?
שימו לב: הצפנת התעבורה בלבד מגינה על המידע בדרך. היא אינה מגינה מפני נמען שגוי שקיבל את ההודעה. לעומת זאת, קישור שניתן לביטול, פורטל מאובטח או קובץ מוצפן שהמפתח לא נמסר עשויים לצמצם את החשיפה בפועל.
לא כל טעות היא אירוע שחייב בדיווח
לאחר תיקון 13, עיבוד או שימוש במידע כולל גם גילוי, חשיפה, העברה, מסירה ומתן גישה. לכן עצם המסירה לנמען שאינו מורשה עשויה להוות שימוש במידע ללא הרשאה, גם אם הקובץ לא נפתח בפועל. עם זאת, לא כל מייל שנשלח בטעות הוא "אירוע אבטחה חמור" המחייב דיווח לרשות.
במאגר ברמת אבטחה גבוהה, שימוש במידע בחריגה/ללא הרשאה או פגיעה בשלמותו הם אירוע אבטחה חמור ואילו ברמת אבטחה בינונית, נדרש שהאירוע ייגע בחלק מהותי מן המאגר.
מה עושים עכשיו
- ככל שניתן עושים את המקסימום לצמצם את החשיפה, ובמידת האפשר מבקשים מהנמען למחוק ולא להעביר את המידע.
- מתעדים מה נשלח, למי, מתי, ומה ידוע על פתיחה, הורדה או העברה נוספת וכן כל פעולה ביחס למקרה.
- מסווגים ובוחנים חובת דיווח לרשות ובמקרה של מחזיק אז גם לבעל השליטה.
השורה התחתונה
הטעות כבר קרתה. מה שיקבע את ההשלכות הוא מה שתעשו בשנייה שאחרי.
התוכן נועד להעשרה מקצועית ואינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו.
